גלאי גז וגלאי פחמן חד-חמצני איפה מתקינים – למה גז בישול צריך גלאי נמוך וגז טבעי צריך גלאי גבוה, ומה עושים כשהגלאי מתריע

למה יש הבדל בגובה ההתקנה בין גלאי גז לגלאי פחמן חד-חמצני

הגובה שבו מתקינים גלאי גז ביתי הוא לא עניין של נוחות או אסתטיקה. הוא נקבע לפי שאלה פשוטה אחת: לאן הגז נודד כשהוא דולף. גז שכבד מהאוויר יישאר למטה, קרוב לרצפה, גם שעות אחרי הדליפה. גז שקל מהאוויר יעלה מיד כלפי מעלה ויתפזר ליד התקרה. גלאי שמותקן בגובה הלא נכון פשוט לא יזהה את הריכוז המסוכן בזמן, גם אם הוא מכשיר תקין ואיכותי.

אצל לקוח בפתח תקווה מצאתי פעם גלאי פחמן חד-חמצני מותקן צמוד לרצפה, ממש ליד השקע החשמלי הכי נגיש בסלון. זה נראה כמו התקנה מסודרת, אבל בפועל הגלאי כמעט חסר תועלת שם, כי הגז הזה עולה למעלה ולא נשאר למטה. הסברתי ללקוח את ההבדל, והוא העביר את הגלאי בעצמו לגובה נכון תוך עשר דקות. זה בדיוק סוג הפרט שקובע אם גלאי גז ביתי באמת יציל אתכם ביום שבו הוא נדרש, או ישב שם לקישוט.

גז בישול מול גז טבעי – איפה כל אחד "בורח" ולמה זה קובע את הגובה

רוב הבתים בישראל עדיין משתמשים בגז בישול (LPG) – בין אם זה בלון גז ליד המרפסת או גפ"ם מרכזי לבניין שלם. במצב גזי הוא כבד באופן משמעותי מהאוויר הרגיל: הוא זורם על פני הרצפה ומצטבר בשקעים נמוכים, ויחס הנפח בין הצורה הנוזלית לצורה הגזית שלו הוא בערך 250:1. במילים פשוטות: גז בישול "שוקע" הרבה יותר מאוויר רגיל, ולכן הוא ממש נשאר ליד הרצפה כמו שכבת ערפל נמוכה.

גז טבעי, שהמרכיב העיקרי בו הוא מתאן, מתנהג בדיוק הפוך. הצפיפות שלו היא רק 0.5539 מצפיפות האוויר, כך שהוא עולה כלפי מעלה במקום לשקוע. בבתים שמחוברים לרשת גז טבעי, וזה קורה יותר ויותר בפרויקטים חדשים בישראל, הגלאי המתאים חייב לשבת קרוב לתקרה – אחרת הוא פשוט "מפספס" את הגז שמצטבר גבוה מעליו.

ההבדל הזה הוא כל הסיפור. גלאי אחד לא מחליף את השני, וגלאי שמותקן בגובה הלא נכון לסוג הגז שבבית עלול לא להתריע כלל, גם אם הוא דגם משוכלל ויקר.

איפה בדיוק מתקינים גלאי גז ביתי (LPG)

כשמדובר בגלאי גז ביתי לגז בישול, הכלל הוא פשוט: נמוך ככל האפשר, בלי שהוא ייגע ברצפה ממש. בדרך כלל מתקינים אותו בגובה של 15 עד 30 סנטימטר מהרצפה, בקיר שקרוב למקור הגז – ליד הכיריים, ליד בלון הגז, או ליד נקודת החיבור של גפ"ם. חשוב שהגלאי לא יהיה חסום על ידי ריהוט, ארון או וילון, כי גז כבד זורם לאורך הרצפה ומצטבר בפינות ובשקעים, ולא תמיד "מגיע" לגלאי שנמצא במסלול חסום.

אני ממליץ ללקוחות שלי גם לדעת בדיוק איפה שסתום הגז הראשי בבית נמצא, ואיך סוגרים אותו. זה עיקרון דומה למה שאני מלמד לגבי המים: בדיוק כמו שיודעים איפה סוגרים ברז מים ראשי במקרה חירום, כדאי לדעת גם איפה שסתום הגז הראשי ואיך סוגרים אותו – ההבדל הוא שאת עבודת הגז עצמה, כולל כל תיקון בצנרת או במכשיר, מבצע רק טכנאי גז מוסמך. זה לא תחום שאני עובד בו, ואני תמיד מפנה לקוחות עם בעיית גז לטכנאי גז מוסמך ברישיון.

איפה בדיוק מתקינים גלאי פחמן חד-חמצני

גלאי פחמן חד-חמצני עובד לפי כלל הפוך לגמרי מגלאי הגז. מתקינים אותו גבוה – קרוב לתקרה, או לפחות בגובה עיניים, ותמיד רחוק מחלונות ומדלתות שיוצרים זרימת אוויר שמסיטה את הגז לפני שהוא מגיע לחיישן. המקומות הכי חשובים להתקנה הם ליד חדרי שינה (כי הרעלת פחמן חד-חמצני מתרחשת לרוב בשינה, בלי שהקורבן מרגיש כלום), ליד דוד גז, תנור גז, או כל מכשיר אחר ששורף גז ונמצא בתוך הבית.

יש לי לקוחה בראש העין שהתקינה גלאי פחמן חד-חמצני חדש אחרי שדוד הגז שלה עבר תיקון, ושאלה אותי אם מספיק גלאי אחד למרפסת שירות שבה נמצא הדוד. עניתי לה שלא: אם יש חדרי שינה בסמוך, צריך גלאי גם שם, כי הגז הזה חסר ריח וחסר צבע לגמרי, ואי אפשר להסתמך על כך שתרגישו אותו לפני שהוא כבר בריכוז מסוכן.

חלק מהאיכות של גלאי טוב היא מהירות התגובה שלו. לפי תקן UL 2034, גלאי פחמן חד-חמצני תקני חייב להתריע תוך 10 דקות כאשר הריכוז מגיע לרמה מסוכנת, ומיידית ברמות גבוהות במיוחד. גלאי ישן, לא תקני או עם חיישן שפג תוקפו לא בהכרח עומד בקצב הזה – וזו סיבה טובה לבדוק מה יש לכם בבית ולא רק להניח שהוא עובד.

מה עושים כשהגלאי מתריע – צעדי חירום

גז בישול מגיע עם ריח מכוון, בדיוק בשביל שתרגישו אותו לפני שהמצב מסוכן. חוש הריח האנושי מזהה את חומר הריח שמוסיפים לגז בישול כבר בריכוז זעיר של 0.36 חלקים למיליארד, כלומר עוד לפני שיש סכנת התלקחות ממשית. פחמן חד-חמצני לעומת זאת חסר ריח לגמרי, וזו הסיבה שגלאי הוא לא תוספת נחמדה אלא הדרך היחידה לדעת שהוא שם.

אם אתם מריחים גז או שהגלאי מתריע, יש סדר פעולות ברור וקבוע. אל תסטו ממנו, גם אם אתם בטוחים שזה כנראה כלום:

1. אל תפעילו ואל תכבו שום דבר חשמלי – לא מתג אור, לא מנוע חשמלי, לא אפילו כפתור פעמון. ניצוץ קטן מספיק כדי להצית ריכוז גז גבוה.
2. אל תשתמשו בטלפון בתוך הבית, כולל לא בסלולרי. צאו החוצה קודם ורק אז חייגו.
3. אם השסתום הראשי של הגז נגיש ובטוח להגיע אליו בלי לעבור דרך אזור החשוד בדליפה, סגרו אותו.
4. פתחו חלונות ודלתות בדרך החוצה, כדי לעזור לגז להתפזר.
5. עזבו את הבית מיד עם כל בני הבית וחיות המחמד, והתרחקו למרחק בטוח.
6. מהחוץ, התקשרו לחברת הגז או לשירותי החירום, ובקשו טכנאי גז מוסמך שיבדוק ויאשר שהבית בטוח לחזרה.

עבודת גז בפועל – פתיחה, ניתוק, תיקון צנרת או החלפת רכיב במכשיר גז – מותרת רק לטכנאי גז מוסמך לפי חוק. אני, כאינסטלטור, לא נכנס לתחום הזה בשום מצב, גם אם אני נמצא בבית באותו רגע בשביל תקלת מים אחרת.

תחזוקת גלאי גז וגלאי פחמן חד-חמצני – סוללות, בדיקות והחלפה

גלאי גז שלא מתוחזק שווה בערך כמו גלאי שלא קיים. הבדיקה הכי בסיסית היא לחיצה חודשית על כפתור הבדיקה, בדיוק כמו שעושים לגלאי עשן. אם יש לגלאי סוללה, כדאי להחליף אותה פעם בשנה, גם אם הוא עדיין "מצפצף חלש" ולא כבה לגמרי.

• בדקו את הגלאי לפחות פעם בחודש בכפתור הבדיקה.
• החליפו סוללות פעם בשנה, לא רק כשהן נגמרות.
• נגבו אבק מהגלאי כל כמה חודשים – אבק חוסם חיישנים.
• אל תצבעו ואל תכסו את הגלאי בשום מצב, גם לא בשיפוץ או בצביעה של הבית.
• עקבו אחרי תאריך התפוגה שמודפס על הגוף של הגלאי.

החיישן עצמו, ולא רק הסוללה, מתבלה עם הזמן. חיישן של גלאי פחמן חד-חמצני שורד לרוב רק 2 עד 5 שנים, ואחר כך יש להחליף את כל הגלאי, גם אם מבחוץ הוא נראה בסדר גמור ומצפצף כרגיל בבדיקה. אני ממליץ לרשום את תאריך ההתקנה על מדבקה קטנה בגב הגלאי, כדי לא להסתמך על הזיכרון. אם אתם רוצים להעמיק גם בתחזוקת חיישנים ומערכות בית חכם, יש לי מדריך שלם על כל כמה זמן מחליפים סוללות בחיישנים בבית, שם אני מרחיב גם על גלאים אחרים בבית מלבד גלאי גז.

לגבי מחיר: מניסיוני בשטח, גלאי גז ביתי סטנדרטי נמכר בטווח מחירים אופייני של בערך ₪80 עד ₪150, וגלאי פחמן חד-חמצני נע בדרך כלל סביב ₪100 עד ₪200, תלוי בדגם ובתוספות כמו תצוגה דיגיטלית. זה לא סכום גדול ביחס למה שהוא אמור למנוע.

כל הנתונים על גז ובטיחות שהופיעו במאמר הזה, וגם עוד עשרות נתונים על מים, צנרת ואינסטלציה בישראל, אפשר למצוא במאגר העובדות שלנו על מים ואינסטלציה בישראל.

שאלות נפוצות על גלאי גז וגלאי פחמן חד-חמצני

אפשר להשתמש באותו גלאי גם לגז וגם לפחמן חד-חמצני?

יש היום דגמים משולבים שמכילים שני חיישנים בקופסה אחת, אבל צריך לשים לב שהם עדיין דורשים גובה התקנה שונה מבחינה פיזית לכל גז. אם הדגם המשולב מותקן נמוך, הוא יתפוס טוב דליפת גז בישול אבל יאחר בזיהוי פחמן חד-חמצני. תמיד תבדקו בהוראות היצרן את הגובה המומלץ בפועל.

כמה גלאים צריך בבית רגיל?

לפחות גלאי גז אחד ליד מקור הגז, וגלאי פחמן חד-חמצני אחד ליד כל אזור שינה. בדירה גדולה או בבית עם שתי קומות, עדיף גלאי פחמן חד-חמצני בכל קומה, כי הגז יכול להצטבר בצורה שונה בכל אזור.

הגלאי מצפצף ומפסיק לבד – זה בטוח?

לא. גם אם הצפצוף הפסיק, זה לא אומר שהגז התפזר או שהמקור נסגר. תעברו על סדר הפעולות המלא – לא לגעת בחשמל, לצאת החוצה, ולהתקשר מבחוץ – ותנו לטכנאי גז מוסמך לבדוק ולאשר שהבית בטוח.

מותר לי לפתוח את דוד הגז ולבדוק את החיבור בעצמי?

לא. פתיחה, ניתוק או כל טיפול בצנרת גז ובמכשירי גז מותרים רק לטכנאי גז מוסמך. הדברים היחידים שמותר לכם לעשות בעצמכם הם סגירת שסתום הגז אם הוא נגיש ובטוח להגיע אליו, ובדיקה או החלפה של סוללה בגלאי. כל בדיקת אטימות של חיבור גז, כולל בדיקת בועות סבון, שייכת לטכנאי גז מוסמך ולא לכם.

למה קובי, שהוא אינסטלטור, כותב מאמר על גלאי גז?

כי בעבודה שלי אני נכנס להמון בתים ורואה המון גלאים מותקנים לא נכון, גם כשהם באים ממקום טוב. אני לא נוגע בצנרת גז ולא מתקן מכשירי גז בעצמי, אבל אני יכול להסביר מה נכון פיזית, ולהפנות אתכם לטכנאי גז מוסמך כשצריך עבודה בפועל.

יש הבדל בין גלאי לבית עם גפ"ם לבית עם גז טבעי מהרשת?

כן, וזה בדיוק ההבדל שהמאמר הזה עוסק בו. גפ"ם וגז בישול בבלון הם כבדים מהאוויר ודורשים גלאי נמוך. גז טבעי מהרשת הוא קל מהאוויר ודורש גלאי גבוה. אם עברתם בין הסוגים, בדקו שגם הגלאי עבר איתכם לגובה הנכון.